מהי המצוקה המרכזית כיום בהורות?

כיום, הרבה הורים מרגישים  חוסר אונים כשהם מנסים להשפיע על ילדיהם, החל מהעניינים הפשוטים של יום-יום כמו: שעת הליכה לישון, הכנת שיעורי בית,  וכו' ועד דברים מורכבים יותר כמו יצירת קשרים חברתיים, הימנעות מהתמכרויות למיניהן ועוד. אנו נוכחים שילדים, כבר מגילאים צעירים, אינם נשמעים להורים, מדברים אליהם בצורה חצופה ומתנהגים באופן גס.
הסיבות למצוקה זו מגוונות: כתוצאה מהמעבר מחברה מסורתית-סמכותית לחברה מודרנית-דמוקרטית התחיל אובדן הנורמות והערכים; במאה השנים האחרונות ניתן מקום מרכזי לילד ולזכויותיו; ההשפעה התרבותית שיש לאמצעי התקשורת עלינו, מפחיתה מכוחם של ההורים כמשפיעים עיקריים על חינוך ילדים; הבלבול וחוסר הביטחון של ההורים כתוצאה משפע של תיאוריות פסיכולוגיות על חינוך נכון בגידול ילדים שחלקן סותרות אחת את השניה.

סמכות ההורים חשובה או לא?

בתהליך החינוכי סמכות ההורים חיונית. הורים חייבים שתהיה להם לא רק האחריות הגדולה לגידול ילדים, אלא גם הסמכות לבצע את תפקידם. כאשר ילדים אינם מכבדים את סמכות הוריהם, ההורים אינם מצליחים להשפיע עליהם. כיום, מתגברת התחושה שהורים צריכים לבסס את סמכות ההורים מחדש. לאור הממצאים, ברור שילדים זקוקים להורים שיכוונו אותם, יציבו להם גבולות, יחנכו אותם לערכים.

האם הורים צריכים להיות חברים של הילדים שלהם?

לילדינו חברים רבים, אבל רק שני הורים. ניתן ואף חשוב שהורים יקיימו יחסים חבריים עם ילדיהם במובן של הנאה משותפת, עשיה משותפת, התחלקות בחוויות וברגשות וכו'. יחד עם זאת, יחסי הורים ילדים אינם יכולים להיות יחסים שוויוניים כמו יחסי חברות רגילים. להורים יש תפקידים מכוונים, מחנכים, מציבי גבולות, שאינם חלק ממערכת חברות. מבחינה זו המצב היום די מבלבל: הורים רוצים להיות יותר חברים של הילדים שלהם, מאשר הילדים רוצים שההורים יהיו חבריהם. אפשר לשמוע במשפחות את הזלזול של ילדים בהוריהם, כאשר הם מאבדים את יכולת הסמכות שלהם  מרוב ניסיונם למצוא חן בעיני ילדיהם. מאידך בתוך מסגרת הגבולות הברורים שההורים הציבו יש מקום לגילוי חיבה, אהבה וחברות.

כיצד מתמודדים עם רגשי אשמה בהורות?

ראשית, להבין שגם כהורים אנו בני אדם ולכן מותר לנו לא להיות מושלמים, לעשות טעויות.

שנית, להבין שבתחושות האשמה שלנו כהורים ישנה סכנה רבה יותר להתפתחות הילד מאשר במעשים "שגויים" לכאורה שלנו כהורים. אם אנחנו נמנעים מלהתעמת עם ילדים על דברים חשובים, כתוצאה מרגשות אשמה, הרענו להם. או אם כתוצאה מרגשות אשמה אנחנו מפצים אותם בצורה מוגזמת, גרמנו להם לפינוק משחית.

מהן הטעויות הנפוצות שהורים נוהגים לעשות?

הטעויות משתנות מתקופה לתקופה. אם בעבר הטעות הנפוצה שהורים עשו הייתה שלא גילו מספיק רגש חם לילדיהם ולא מספיק כיבדו את זכויותיהם, הרי כיום הטעות הנפוצה שהורים עושים היא שהם מגלים עודף התחשבות ועודף נתינה ללא דרישה להדדיות ו/או למאמץ. רוב הילדים כיום לא מעריכים את שעושים עבורם, הכול נלקח כמובן מאליו –והביטוי השגור בפיהם מגיל צעיר: "בא לי….". קיימת גם הטעות ההפוכה של הורים, שברוב תסכולם פועלים בצורה כוחנית ושרירותית, בהתקפות זעם, במאבקי כוח מתישים.

מה הופך הורות לטובה יותר או לבריאה יותר?

1. הורה טוב הוא הורה שטוב לו. מרגיש שלם עם עצמו כבן אדם וכהורה, מרגיש מסופק בהורות שלו.

2. הורה טוב הוא הורה שנצמד לעמדת הנתינה וההשפעה שלו במשפחה, למרות הקשיים, אך עושה זאת בצורה חכמה.

לכתבה ממגזין הורים וילדים.